גזר דין בתיק תתע"א 1661-11-13

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה.

הנאשם היה בלתי מורשה לנהיגה עת נהג ברכב אך במהלך משפטו עבר את מבחני הרישוי כך שכיום אוחז הוא ברישיון נהיגה תקף.

אין מחלוקת כי הנאשם נורמטיבי לחלוטין ללא כל עבר תעבורתי או פלילי.

המדובר בנהיגה בודדת המיוחסת לנאשם כך שאין המדובר ברצדיוויסט.

מתחם הענישה ביחס לעבירה של נהיגה על ידי בלתי מורשה ברור וחד בכל הקשור לרכיב המאסר.

בית המשפט המחוזי חזר מספר פעמים על הקביעה לפיה תנוע הענישה ממאסר מותנה ועד למאסר בפועל לתקופה של שנה.

תנודת הענישה בתוך המתחם היא תלוית נסיבות, עבר תעבורתי ככל שקיים ושאלת לקיחת האחריות על רקע שיקולי שיקום (ככל שיש כאלה).

ביחס לרכיב הפסילה קיים פער בין עמדת בית משפט השלום לתעבורה כפי שפסק עד היום ובין עמדת בית המשפט המחוזי כפי שהוצגה ע"י המדינה בפרשה זו.

בערכאת השלום סברו מספר שופטים כי הוצאת רישיון נהיגה במהלכו של ההליך המשפטי ,כאשר אין המדובר ברצדיוויסט, מצדיקה קביעה לפיה בחר הנאשם במסלול שיקומי ולכן רישיונו לא יפסל בפועל.  החלטה זו אוזנה בדרך כלל במאסר מותנה, קנס וחתימה על התחייבות כספית.

בית משפט השלום, וגם מותב זה, סברו כי בענישה זו יש כדי לעודד נאשמים להזדרז ולהסדיר את קבלת רישיון נהיגתם כחוק, מה שככל הנראה לא יתרחש אם התיק יסתיים מהר בענישה הכוללת פסילה ארוכה, ובסופה אמור הנאשם לפנות לקבלת רישיון.

באמצעות עידוד הנאשם להסדיר את קבלת רישיון הנהיגה עוד מתנהל ההליך, מוודא בית המשפט כי הנאשם אכן עלה על מסלול שיקומי, ואילו הנאשם יודע (בהתאם לכלל אחידות הענישה) כי לו יצלח במשימה להסדרת רישיונו, יצא בהכרח ממעגל הנוהגים ללא כל הכשרה, ומבחינת ענישתו, לא יורה בית המשפט על פסילת רשיונו שזה עתה קיבל לאחר מאמץ רב.

במהלך השנתיים האחרונות עת נקט בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע בגישה זו, יצאו ממעגל הנוהגים ללא רישיון נהיגה מאות נהגים וכיום אוחזים הם ברישיון נהיגה כדין ולאחר שעברו את מבחני הרישוי כנדרש.

אלא שבהתאם לטיעוני המדינה, ופסיקה שהגישה המדינה, סבור בית המשפט המחוזי אחרת.

במסגרת עפ"ת 31134-07-12 נוסבאום אפרים נגד מדינת ישראל (להלן - פרשת נוסבאום), התייחס בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לסוגיה זהה תוך שהגיע למסקנות שונות אשר מנחות מותב זה בהתאם לחוק.

לפי קביעת בית המשפט המחוזי בפרשת נוסבאום, קביעת בית משפט השלום לפיה ראויה פסילה בפועל של הנאשם לתקופה של 8 חודשים היא קביעה המצויה בתוך מתחם הענישה הגם שאין המדובר בפסילה קצרה.

בית המשפט המחוזי היה מודע לעובדה כי הנאשם בפרשת נוסבאום נורמטיבי לחלוטין, ללא כל עבר תעבורתי או פלילי, וכי עת נדון בבית משפט השלום היה בעיצומו של תהליך להוצאת רישיון נהיגה ואילו עת נדון הערעור כבר אחז ברישיון נהיגה תקף.

בכל זאת קבע בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

"הימנעות מפסילה לחלוטין בגין הוצאת רישיון נהיגה בעת ניהול ההליך המשפטי, אינה סבירה בעיני, באשר הוצאת הרישיון בדיעבד אינה מבטלת את הסיכון לשלום הציבור שגרם הנאשם בנהיגה הבלתי מורשית. היא גם משגרת מסר מוטעה לציבור, לפיו אין צורך לטרוח להוציא רישיון נהיגה, אלא ניתן לעשות זאת בעת ההליך המשפטי, במידה ותיתפס"   

ב"כ הנאשם לא הציג פסיקה המאיינת את קביעת בית המשפט המחוזי בפרשת נוסבאום ולכן קביעה זו שרירה וקיימת.